בחברה הישראלית קיים חוסר יצירתיות משווע בכל הנוגע לשאלת השאלות התורנית אותה מקפידים "המבוגרים" להטיח בבני הנוער המבולבלים במהלך תקופות המעבר בחייהם. ברוב המקרים, יעדיפו הנ"ל לפתוח את המשפט במילות הקישור הנפוצות "אז" או "נו" כשמדובר במקרים נדירים של השראה ושנינות. ישנו מגוון רחב מאוד של דוגמאות שניתן לדלות בקלות ממאגר תקופות המעבר הבלתי נגמר. "נו, אז על איזה תיכון אתה חושב"? הם שואלים, כאילו שישנו קשר כלשהו בין נפשו רווית משחקי המחשב וערוץ הילדים של העולל לבין השורש ח.ש.ב. זה ממשיך באופן מרגיז לקראת הגיוס עם השאלה האינטליגנטית "אז חשבת כבר לאן להתגייס"? (מן הראוי לציין שבשלב זה חשיבת הנער מפותחת יותר, הוא התקדם ממשחקי מחשב לתוכנות האייסיקיו למיניהם ומערוץ הילדים לפריים טיים של ערוץ 2 ) ומגיע לשיא השפל בעת הבחירה הגדולה מכולן, ולא מדובר בבחירת מועמד לראשות ממשלת ישראל או רוקדים עם כוכבים 15, הבחירה שתתייג אותו לנצח בתור "אדם מוצלח" או בתור "אדם טוב לב, שעמל מבוקר עד ערב ואפילו עובד בשתי משרות (!) בשביל לפרנס את משפחתו".
ובכן, אם עוד לא הצלחתם לנחש, מדובר בבחירת מסלול ראוי ללימודים אקדמיים. במידה וצלחתם את השרות הצבאי ואינכם מאושפזים בבית חולים פסיכיאטרי, "עשיתם" את הרי הקאצ`קר ואת שביל ישראל,הוספתם לפייסבוק תיעוד בלעדי של כל כל הנ"ל ולבסוף, דאגתם לשלם סכומי עתק למכוני הפסיכומטרי ולנגוס במענק השחרור הטרי, אתם יכולים להתפנות למלחמה האמיתית. אם חשבתם במקרה שכעת ניתן יהיה לנוח על זרי ספסל הלימודים האקדמי, טעות בידכם, אם אינכם לומדים כלכלה או סוג של הנדסה כלשהי כמובן.
אינני זוכר בדיוק איך זה קרה, אבל ברגע נדיר של אימפולסיביות/ספונטניות לא אופיינית נרשמתי לאוניברסיטת בר אילן. תהליך ההרשמה היה פשוט משדמיינתי, לאחר שהכנסתי את נתוני תעודת הבגרות ואת ציון הפסיכומטרי הלא ממש מרשימים שהשגתי בקושי רב במרוצת שנות נעוריי, העריכה "מערכת סיכויי הקבלה" את סיכויי הקבלה שלי בקלות יחסית. המערכת פרשה בפניי את האופציות העומדות לרשותי שאותן גם מסך האייפוד היה יכול להכיל בגאווה והותירה אותי מתלבט בין החוג לתלמוד לבין החוג המשולב למדעי החברה (שמשלב בין פסיכולוגיה,סוציולוגיה וקרימינולוגיה). מאחר ו-4 שנים של מחלוקות בין אביי לרבא היו מעט יותר מדי בשביל נפשי גדושת המחלוקות ממילא, החלטתי ללכת על אופציה ב` ובכך להיות הגבר החמישי שעוצם עיניים וקופץ לבריכה המשולבת.
מאז צעדתי את צעדיי הראשונים אל עבר התואר הנכסף נטלתי חלק בלא מעט דיונים וויכוחים שהמשפט המייצג נשמע בערך כך: "ומה תעשה עם התואר?",מייד לאחר ההשתאות אודות המסלול הלא בדיוק נחשב מגיע תורה של המילה המבחילה "פרקטיקה", שמבינתה דואגת להשתחל בוריאציה כלשהי אל בין שורות השיחה.ברור לי שמבחינה גלובאלית אין צורך ממשי באנשים נוספים שיעסקו בתורת הנפש,החברה או הפשע, הרבה יותר חשוב למקד משאבים ואנרגיה בשבבים,מכונות וננו טכנולוגיה. אני בכל אופן, לא מתכוון לקפוץ על עגלת הכלכלה/הנדסה/לוגיסטיקה שדוהרת במהירות ברחבי הקמפוס ולוקחת כשבויים את כל המתלבטים,אלו שזה עתה סיימו את הסיבוב עם העגלה הקודמת שדאגה לחטוף אותם, נו, זאת שעכשיו חזרה מתאילנד.
ההסבר לאלטרנטיבה כביכול שבחרתי הוא די פשוט מבחינתי. אני סבור שבגילי המופלג, יותר מראוי שסוף סוף אבחר לעצמי ולו במעט את התכנים שברצוני ללמוד ואת סדר היום שברצוני לחוות (גם אם זה אומר התפשרות על משכורת נמוכה יותר בעתיד, בית צנוע, והסתפקות במסך טלוויזיה מיושן, עבה וללא איכות hd). לא ממש זכור לי שמשרד החינוך דאג בזמנו להתאים את תוכניות הלימודים להווי התקופה.אגב, השמועות וספרי הלימוד של אחיי הקטנים מעידים כי המצב לא בדיוק השתנה. בכל אופן, את התיכון עברתי כשלנגד עיניי צמד המילים "תעודת בגרות",קשה לי להזכר ולו בשיעור אחד שעניין אותי באמת. הגענו לצבא. הצבא למי שלא יודע, מוגדר כ"מוסד כוללני" או "מוסד טוטאלי" ומטרתו העיקרית והראשונית - מחיקת אופיו הקודם של האדם והתקנה מחדש, כשתוכנות כמו "ניקוי שירותים ומקלחות כ-4 פעמים בשעה", "פוטנציאל לשהייה בשבי למעלה משנתיים" ו"דיבור בטון סמכותי ומאיים" אמורות לפעול ברקע באופן מיידי כשנסיון מחיקה כלשהו גורם להודעה הטוענת כי "הישום ביצע פעולה לא חוקית ויאלץ להשלח לכלא 6". את צמד המילים "תעודת בגרות" החליפה מילה קצת יותר מרשימה - "אידיאולוגיה" ואת הילד המקסים החליף חייל נטול שמחה עם מוח שנמצא בשלבי ניוון סופיים. סיכום ביניים -הנער הישראלי הממוצע מגיע לגיל 22 כשבמאגרי זכרונו שיירי נוסחאות מתמטיות, ידע בסיסי באנגלית (במקרה הטוב) ומצ`ואיזם ברמה מתקדמת בעקבות השירות הצבאי. (וכן,ברור לי שיש גם נוער איכותי שקורא עמוס עוז ומנגן על פסנתר, אבל את ה"כלים" התרבותיים הוא רכש לבדו או באמצעות הוריו ובטח שלא באמצעות המסגרות בהם חוייב להיות עד גיל 21).
מסקנה-לאחר בזבוז מאסיבי של שנות חיים פוטנציאליות, נשמע לי מאוד לא הגיוני ללמוד תחום בו אינך מתעניין רק לשם ה"פרקטיקה". לאלו הלומדים הנדסת חשמל למשל אני מאמין בערך כמו לשר ממוצע בממשלת ישראל כשהם טוענים בעיניים טרוטות כי "החומר מעניין אותם" (אוטוסוגסטיה?). יחידי סגולה הם אלו השורדים מערכת שעות שמורכבת ממקצועות כמו "מתמטיקה ליניארית" ו"פיזיקה למתקדמים". מן הסתם יש גם כאלו שהחומר באמת מעניין אותם ואותם אני מוקיר ומעריך, אבל אלו המודים בפה מלא כי הלימודים הם לשם רכישת מקצוע בלבד ומשליכים סתם כך 4 שנים על תחום שרק יעניק את האפשרות לשקוע בחיים אפרוריים יותר? שיבלו. אני בוחר בדרך אחרת ולא, היא ממש לא פרקטית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה