בניגוד לפסטיבל מספידי השפה העברית שפוקד לאחרונה לא מעט מדורי תרבות פופולאריים, זהו איננו מניפסט מייגע אודות שקיעתה בים הריאליטי והזילות של ההיא שמתיימרת להיות העתיקה בעולם.
וזה לא שאינני מסכים עם העובדות (הנוער לא קורא, הילדים מבלים יותר מדי זמן במחיצתו של המחשב ושל צביקה הדר ועוד אינספור דוגמאות שניתן למצוא בקלות ע"י עלעול חפוז בכמות ההולכת וגוברת של העיתונים החינמיים),
או שאינני רוחש בוז כלפי אותם העילגים שמתקשים לחבר הודעת טקסט בעלת נוסח מעט מורכב יותר מ"שיהיה לך לילה מתוק כמוך!!" במקרה הרע או מקבץ אותיות ח` במקרה הגרוע.
לדעתי, בנוסף לבעיות החינוך הרבות והמוכרות ולתחלואי התרבות האנדר רייטד לטעמי, ישנו ביטוי סורר אחד והוא מראשי אופוזיציית השפה ואחד האחראיים הישירים לדלותה ולדליחותה.
כמובן, ישנם לא מעט ביטויים נחותים השולטים ביד רמה בלשונו הממוצעת של הנער הישראלי. "חפירות", הוא אחד המבישים שבהם.
אם נשכיל להפנים שלרוב, המילים הנורות מלוע הדובר נאמרות ללא תהליך מקדים של חשיבה כלשהי ועל בסיס אימוץ מאסיבי וגורף של כלל הביטויים השגורים בפי החברה בזמן נתון מסוים, נבין שאופיו של הביטוי מבטא דפוסי חשיבה והתנהגות מוגדרים ורחבים המקובלים כיום והם לעניות דעתי תולדה ישירה של תרבות האינסטנט שאומצה בחום ע"י אלו המתאמצים להפיג את בדידותנו.
אין צורך להזיע על מנת להיתקל בביטוי המזוהם. מספיקה נוכחות במפגש חברתי שלצורך העניין נניח שאינו מאולץ. חדי העין שבינינו יבחינו מיידית במחסור המביך בנושאי שיחה ראויים.
אוי לו לחוטא שיעז לשאול, לחקור, או לתהות אודות תופעה כלשהי (שעת יקיצתו של פלוני אינה נחשבת). דמו בראשו של העשוי ללא חת שישתף את עמיתו בהגיגיו.
מורד שכזה המהין להסיט את השיחה ממחוז ההווי היום יומי הצפוי והמשמים יזכה באופן מיידי וללא אזהרות בתנועת ביטול המלווה במבט רושף ולאחריו בואריאציה כלשהי את המשפט "די,מספיק עם החפירות!".
גם ביקור במוסד אקדמי עלול להסתיים בהתרסה דומה. הרי ידוע שמכלול התארים שאינם כלולים תחת ההגדרה "מדעים מדיוקים" (סובלימציה להגדרה
"מדעים שכשתדע אותם נפשך תשועבד לחברה מסוימת שתכלא אותך במשרד למשך מרבית שעות היממה") אינם תמיד אמפיריים ומוכחים באופן שאינו ניתן לערעור.
אין זה מצדיק את מספר הפעמים בהם נפלט לחלל הדחוס הביטוי שגורם לפרויד לא רק להתהפך בקברו, אלא גם מעניק לו השארה בחפירת קבר עמוק יותר, בתקווה ששם הקלון לא יגיע לאוזניו.
אינני רואה שום לגיטימציה בחשש המלווה את הצורך לנבור בתחלואי החיים (או ביופיים אם אתה חסיד ברסלב), בתכלית הקיום, בספקות הבלתי סופיים והיום-יומיים ובתרבות.
חברה שלא מעודדת את חבריה לצעוד אל מחוץ ל"שביל ישראל" האמיתי הכולל לימודים, צבא, טיול ועבודה (כשברקע מלהגות היוניתות וצווחות המסיקות) ובזה לאינדיבידואלים שמייצרים מחשבות ומראים נכונות לדון בהן, היא חברה צרת אופקים שסופה לרוץ למיליון, אבל למעוד בדרך.
אדם שמגדיר שיחה שגולשת למונחים ששכלו הנבוב והריק מתוכן אינו משכיל להבין כ"חפירות" הוא אדם שלעולם לא יפיק הנאה מקריאה, יצליח להבין קונספט של אלבום, או ייטול חלק בדיון שייחרט בזיכרונו האפרפר.
מעליב משהו השלב (בד"כ במהלך השרות הצבאי) בו אתה מבין שמחשבותיך העמוקות ביותר אינן זוכות לפידבק מהחברה.
לבסוף, אתה נותר עם שתי אופציות, להדחיק כל מחשבה בעלת פוטנציאל ניתוח עד לכדי נבילה סופית של המוח, או לנסות ולשרבט על דף את מה שלך תמיד היה ברור ולהציג בגאווה לבודדים שיבינו, גם לאגו מגיע משהו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה